פסק דין משלים בתיק ד"מ 39944-05-12 גהן נ' זיגדון ואח'

1.       פסק דין משלים זה ניתן בעקבות פסק הדין החלקי מיום 10/2/13, שבו נדחתה התביעה כנגד מר שי עטיה, שהיה נתבע מס' 2 בתובענה זו.

2.       בהתאם להסכמות הצדדים, כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון מיום 10/2/13, אנו מחייבים את הנתבעים הנוכחיים, שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעת את האמור להלן:

א.      שכר עבודה לחודש ינואר 2012, בסך נטו של 3,200 ש"ח (לענין שערוכו של הסכום, נתייחס להלן, כשנדון במחלוקת בענין פיצוי הלנת השכר).

ב.       גמול שעות נוספות בסך 247.95 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/12 ועד התשלום בפועל (לא פסקנו פיצוי הלנה בעבור סכום זה, מאחר שהוא נתבע בגין שלושת החודשים ביחד, בלא פירוט מספיק).

ג.       פדיון חופשה בסך 388 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/12 ועד התשלום בפועל.

ד.       תמורת הודעה מוקדמת בסך 396.72 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/12 ועד התשלום בפועל.

ה.      החזר הוצאות נסיעה בסך 1,215 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/12 ועד התשלום בפועל.

3.       בנוסף, בהתאם להסכמה בין הצדדים, אנו מחייבים את הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, למסור לתובעת תלושי משכורת בגין כל תקופת העבודה, מיום 24/10/11 ועד יום 30/1/12.

4.       כעת נעבור לדון במחלוקות שנותרו בין הצדדים; המחלוקות הן בשאלת הפיצוי שהתובעת טענה לו בשל אי-קבלת תלושי משכורת במועד, ובשאלת פיצוי הלנת השכר בגין שכר חודש ינואר 2012.

זכאות התובעת לקבלת פיצוי בשל אי-קבלת תלושי משכורת במועד

5.       בסעיף 23 לכתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך 5,000 ש"ח. לטענת התובעת, מוצדק לפסוק לה את הפיצוי האמור בשל חוסר תום הלב של הנתבעים שהתבטא הן בהלנת שכרה והן באי-מסירת תלושי המשכורת, ובשל "קיפוח זכויותיה" של התובעת.

          בעת הדיון, כבר לא עמד ב"כ התובעת על רצונו שהפיצוי יהיה בשל כל העילות האמורות, אלא צמצם את העילה לאי-קבלת תלושי משכורת.

6.       בטרם נכריע במחלוקת בענין הפיצוי בשל אי-מסירת התלושים, נביא כאן פרטים על הוראות רלוונטיות בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (שייקרא להלן: " החוק").

7.       סעיף 24(א) לחוק מחייב מעביד - בין השאר - למסור לעובד "תלוש שכר". הסעיף גם מגדיר ש"תלוש שכר", הוא רישום נתונים המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.

          סעיף 24(ב) לחוק קובע מה אמור להיות כלול בתלוש השכר (הפרטים המנויים בתוספת לחוק).

          סעיף 24(ג) לחוק מחייב את המעביד למסור לעובד את תלוש השכר עד "היום הקובע", המוגדר בסעיף 1 לחוק. מדובר ביום התשיעי לאחר המועד לתשלום שכר העבודה (המועד לתשלום השכר הוא תום החודש שבעדו משולם השכר).

          סעיף 26א לחוק, מסמיך את בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי לדוגמא, נגד מעביד שהפר את חובתו לגבי תלוש השכר, בין אם מדובר בחובת מסירת התלוש ובין אם מדובר בחובה בדבר הפרטים שבתלוש.

כך, בין השאר, נאמר בסעיף 26א לחוק:

"(א)     לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.